״אמא, את יודעת מה קרה היום?״ למה ילדים מדברים דווקא כשלא מסתכלים עליהם

אתם בדרך הביתה, עייפים, כבר חושבים מה יש במקרר. הוא יושב מאחור ומסתכל מהחלון, ובלי שום הקדמה:

״אמא, את יודעת מה קרה היום?״

ואתם מרגישים שעדיף לא לזוז.
כי אתמול, כשישבתם מולו ושאלתם אותו יפה מה שלומו, קיבלתם ״כלום״.

מה קורה כשיושבים מול ילד

רובנו בטוחים ששיחה טובה נראית ככה: יושבים, מסתכלים אחד לשני בעיניים, ושואלים. ככה מדברים עם מישהו שאכפת לנו ממנו, ולכן ככה אנחנו מנסים עם הילדים.
ומהצד של הילד זה נראה אחרת. הורה שמתיישב מולו עם פנים רציניות ושואל ״מה קורה איתך?״ נשמע לו כמו התחלה של בעיה. הוא מתחיל לחשוב מה עשה, מה אתם כבר יודעים, ומה תגידו על מה שהוא יגיד.

וגם כשאין שום בעיה, להסתכל למישהו בעיניים ולחשוב באותו זמן זו עבודה קשה.
חוקרים שאלו ילדים בני שמונה שאלות בקלות שונות, וראו שככל שהשאלה קשה יותר, הילדים מסיטים את המבט יותר. לפי החוקרים, הילד מסתכל הצידה כדי שיהיה לו קל יותר לחשוב. בניסוי קטן אחר לימדו ילדים בני חמש להסתכל הצידה בזמן שהם חושבים, והם ענו טוב יותר על שאלות קשות מילדים שלא למדו את זה. המחקרים האלה נעשו על שאלות של בית ספר ולא על רגשות, והניסוי היה על מעט ילדים, אז לא נגזים.
אבל חשבו על זה. אם לענות על תרגיל בחשבון קל יותר בלי עיניים עליך, כמה זה נכון לגבי ״אף אחת לא רצתה לשבת לידי״?

למה דווקא באוטו

כשאתם נוהגים, אתם לא רואים את הפנים שלו, והוא לא רואה את הפנים שלכם. הוא יכול לספר קצת ולא לראות אם נבהלתם, אם התאכזבתם, אם הגבה עלתה לכם. וכשאין עיניים שמחכות לתשובה, מותר גם לשתוק רגע באמצע ואף אחד לא מרגיש שזה מוזר.

ויש עוד דבר שקשור לאוטו. לנסיעה יש סוף. ילד יודע שעוד כמה דקות מגיעים הביתה, והשיחה תיגמר לבד. הוא לא נכנס למשהו שאין ממנו יציאה.

אותו דבר קורה ליד הכיור, כששניכם מנגבים צלחות ומסתכלים על הצלחות. וזה קורה בערב, כשהאור כבוי, אתם יושבים על קצה המיטה, ואי אפשר לראות טוב אחד את השני.

״רגע, אז מה, אסור לשבת ולדבר איתו?״

מותר, ויש דברים שצריך להגיד מול העיניים. כשמשהו קרה וצריך לדבר עליו, יושבים ומדברים.
הכוונה לשיחות של יום יום, אלה שאתם מחכים להן ולא מגיעות. אותן לא קובעים מראש. הן מתחילות כשהילד מחליט, בדרך כלל ברגע שלא מתאים לכם, וכל מה שאתם יכולים לעשות זה להיות שם ולא לעצור אותן.

ופה נופלים הרבה הורים טובים. הילד התחיל לספר, ואנחנו כל כך שמחים שאנחנו מתחילים לשאול. עם מי? למה? ומה המורה אמרה? ומה אתה אמרת לה?
הוא מרגיש שהשיחה נהייתה חקירה, ומסתכל חזרה מהחלון.

״ומה אם הוא לא מדבר גם באוטו?״

אז הוא לא מדבר, וזה בסדר גמור. תסיעו אותו עשר פעמים בשקט, ובפעם האחת עשרה אולי הוא יספר.
שקט באוטו עם ילד שיודע שאתם לא לוחצים עליו שווה הרבה. הוא לומד שאפשר להיות לידכם גם בלי לתת דין וחשבון.

ועם הגדולים זה נכון יותר. רבים מהם לא ישבו מולכם בשום מצב, ודווקא בנסיעה לסבתא או לרופא יוצא להם משפט שלא חיכיתם לו.

מתי פונים לאיש מקצוע

ילד שקט הוא בדרך כלל פשוט ילד שקט. שווה לשים לב אם יש שינוי: ילד שסיפר והפסיק, שינה שנהרסה, התרחקות מחברים, או שהוא כבר לא רוצה לעשות את מה שאהב. כשזה נמשך, מדברים עם רופאת הילדים או עם יועצת בית הספר.

הוא יושב מאחור, מסתכל מהחלון, ובחר לספר את זה דווקא לכם.
תמשיכו להסתכל על הכביש, ותנו לו לסיים.

באהבה,
Together

עוד על הקופסה שלנו: להזמנת "יש לי משהו לספר", 200 ₪ ועוד 20 ₪ משלוח