״כואבת לי הבטן.״ למה זה קורה דווקא בבוקר של בית ספר

שבע ורבע בבוקר. התיק מוכן, הסנדוויץ' בפנים, אתם כבר עם יד על הדלת. והיא עומדת במסדרון, מקופלת קצת:

״כואבת לי הבטן.״

שלישי השבוע.
ויש לכם עשר שניות להחליט: היא חולה, או שהיא לא רוצה ללכת?

שתי התשובות של כמעט כל הורה

הראשונה: ״בואי נמדוד חום. תישארי היום בבית.״
השנייה: ״את בסדר, מאמי. יאללה, מאחרים.״

שתיהן באות מאהבה. ובשתיהן יושבת אותה הנחה: או שכואב לה באמת, או שזה ״רק בראש״.
רוב ההורים תקועים בדיוק שם, כי ההנחה הזאת לא מחזיקה.

כאב שאין לו סיבה בבדיקות הוא עדיין כאב

רופאי ילדים מכירים היטב כאב בטן שחוזר, גם כשהבדיקות תקינות. קוראים לזה כאב בטן תפקודי.
הרופאים עצמם לא יודעים להסביר אותו עד הסוף. מה שכן ידוע: הוא יכול להתעורר מלחץ ומדאגה, ולפעמים הוא מגיע אחרי תקופה קשה בבית או במעבר למקום חדש.

חשבו על עצמכם. הבטן שמתהפכת לפני שיחה קשה. התיאבון שנעלם ביום של בשורה רעה.
אצלכם יש לזה שם, ואתם יודעים להגיד ״אני לחוצה״. לילדה בת שמונה יש בטן שכואבת.

למה היא לא פשוט אומרת מה קרה?

כי בשביל להגיד ״אני מפחדת שהמורה תקרא לי ללוח״ צריך לעשות שלושה דברים קשים.
להבין שמה שמרגיש רע בגוף הוא בכלל רגש.
למצוא לו מילה.
ולהאמין שמי ששומע לא יגיד ״מה זה שטויות״.

ילדים רבים עוד לא שם. אז הגוף וההתנהגות מדברים במקומם.
הבטן בבוקר. הכעס על הגרביים. ההיצמדות אליכם בערב. הקטן שפתאום לא נרדם לבד.
הרבה פעמים קוראים לזה ״קשקשנית״, ״עצבנית״ או ״מפונקת״. ובתוך כל אחת מהמילים האלה יכול להסתתר ילד שמחפש דרך להגיד משהו.

מה שיחה עושה שתרופה לא יכולה לעשות

כשמבוגר עוזר לילד לתת שם למה שקורה לו, יש לילד פתאום דרך אחרת להגיד את זה.
במחקר על 252 ילדים בני 4 עד 8, ילדים שידעו להסביר מילים של רגשות קיבלו מההורים דירוג גבוה יותר ביכולת להתמודד עם רגשות. המחקר מראה קשר, ולא מוכיח שהמילים הן הסיבה.
סקירת מחקרים על ילדים בגיל הרך של גוף החינוך הבריטי EEF ממליצה לאותו כיוון: ללמד ילדים לזהות ולקרוא בשם לרגשות שלהם, כי זה עוזר להם להבין אותם ולהתמודד איתם.

תראו מה זה אומר בבית.
ילדה שיש לה את המשפט ״פחדתי שיצחקו עליי״ יכולה לבוא ולהגיד אותו.
ואחרי שנאמר, יש לכם על מה לדבר. הבטן הייתה רק הכניסה.

ושימו לב למה ששיחה כזאת לא צריכה לעשות. היא לא צריכה לפתור. אף הורה לא יכול לסדר את ההפסקה או את המורה.
היא צריכה רק שיהיה בבית מישהו שאפשר להגיד לו את זה.

ומה עושים בבוקר עצמו?

קודם מאמינים לה: ״אני מאמינה לך שכואב.״
הרבה ילדים נרגעים קצת כבר מהמשפט הזה, כי מישהו לא התווכח איתם.

אם הרופאה כבר בדקה ואין סיבה רפואית, רופאים ממליצים להמשיך בשגרה, כולל בית ספר. בבית נשארת הדאגה, והיא גדלה עד מחר.
אפשר לתת לה משהו קטן לדרך: ״אם היום יהיה קשה, בערב תספרי לי.״ והיא תדע שבערב מישהו באמת שואל.

מתי פונים לרופא או לאיש מקצוע

כאב בטן שחוזר נבדק קודם אצל רופאת הילדים. תמיד, לפני כל מה שכתוב כאן.
פונים לרופא מהר אם יש חום, הקאות, דם בצואה, כאב שמעיר אותה בלילה, כאב שמחריף, או ירידה במשקל.

ואם הבדיקות תקינות, והכאבים נמשכים שבועות, היא מפסיקה ללכת לבית ספר, לא ישנה או מסתגרת, שווה לדבר עם יועצת בית הספר או עם מטפלת. זה צעד של הורה שרואה את הילד שלו.

היא עומדת במסדרון עם יד על הבטן, כי זו המילה היחידה שיש לה.
אתם יכולים להיות האדם הראשון בעולם שמבין מה היא אומרת.

באהבה,
Together

עוד על הקופסה שלנו: להזמנת "יש לי משהו לספר", 200 ₪ ועוד 20 ₪ משלוח